מה זה בכלל קיבוץ בימינו?

יש כיום 266 קיבוצים בהם גרים כ-175,000 תושבים, פחות משני אחוז מאוכלוסיית מדינת ישראל. קיבוצים אלה מפוזרים בכל שטחי המדינה כאשר רובם (70%) ממוקמים בפריפריה. אבל רגע לפני שנגיע להיום, נתחיל בהתחלה.
הקיבוץ הוא אחת ההמצאות המיוחדות ביותר של התנועה הציונית. החודש חגגנו יומולדת 110 לדגניה א', הקיבוץ הראשון. (למרות שנקרא במקור 'קבוצה'). חבורה של חלוצים צעירים, שהתיישבו על שפת הכנרת, החליטו לנהל אורח חיים אחר. הם המציאו את צורת ההתיישבות שבלעדיה לא ניתן לדמיין את מדינת ישראל – התיישבות שיתופית, שכל חבריה הם בעלי הקרקע, הם עובדי הקרקע, וניהול החיים מתבצע בדמוקרטיה ישירה.

לנשים היה זכות בחירה שווה לגברים כבר מהרגע הראשון – עשרות שנים לפני שנשים קיבלו זכויות כאלה בעולם המערבי. כבר בתחילת הדרך השתתפו הנשים בעבודות החקלאיות ובהגנה – מה שהיה מהפכני באותה העת ואולי גם כיום.

"כבר מראשית צמיחתם התאגדו הקיבוצים בתנועות ארציות." אמר ל'מגדל המים'  ד"ר שלמה גץ, מהמכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי באוניברסיטת חיפה. "לקראת סוף שנות העשרים של המאה  ה-20 הוקמו שלוש תנועת קיבוציות שנבדלו בתפיסתם את הקיבוץ ובזהות המייסדים. בשנות השלושים נוסדו קיבוצים דתיים שפעלו בתנועה נפרדת. לכל תנועה היו גם תנועות נער שבוגריהן הצטרפו לקיבוצי התנועה. לכל תנועה הייתה גם זהות מפלגתית, הוצאת ספרים, מרכז תרבות, מכון מחקר, ואמצעי תקשורת שונים כגון עיתונים וירחונים."

אומרים שהיה פה שמח

"כידוע בהתחלה התעסוקה העיקרית של הקיבוצים הייתה בחקלאות ובשנת 1948 מנתה אוכלוסיית הקיבוצים כ-47,000 קיבוצניקים וקיבוצניקיות ושהיוו כ-7% מכלל התושבים היהודיים. מספר המתגוררים בקיבוצים גדל בהתמדה, למעט תקופה משברית אחת, בשנות התשעים אולם חלק מצמיחה זו הוא בשל הקמת הרחבות קהילתיות שתושביו אינם חברי קיבוץ." מספר לנו ד"ר גץ.